שמי הפרטי הוא חנה בלומר והשם הלועזי הוא אנוצה.קוראים לי חנה מפני שכשהגעתי לארץ ישראל החליפו את שמי לשם עברי.נולדתי ב4.11.1932 בעיר פוקשן ברומניה.שמם של הורי מרדכי וגולדה. שמות שתי אחיותיי היו ג'ני ורוזה.שם אחי היה דניאל.אני הייתי האחות הצעירה ביותר.אני אלמנה ועבדתי כל חיי בקרן קיימת לישראל בתור שרטטת והנדסאית מיפוי ומדידות דרכים. עבדתי הרבה בהקמת המיצפים והעיר כרמיאל.בבית הוריי דיברו רומנית ויידיש וכיום אני מדברת גם עברית, אנגלית וקצת צרפתית.פוקשן שברומניה היה אזור מפורסם בכרמים וביינות שלו.אבי נולד בעיירה קטנה מאוד בשם " פאנצ'ו " וסבתי בעיר גדולה מאוד בשם " בקאו " .לאחר נישואיהם הם עברו לעיר פוקשן בגלל שאמי לא רצתה לגור בעיירה קטנה וזו הייתה העיר הגדולה הקרובה לעיירה של אבי.לאבי ולאמי הייתה חנות לבגדים שתפרו בעצם הם תפרו בגדים מאוד יפים ומכרו לתושבי האזור.אנחנו כילדים היינו בחנות ועזרנו להם.הבית שבו גדלתי היה בית יפה, גדול והחנות הייתה בבית.בילדותי אהבתי לשחק במטבח והאכלתי את הבובות שלי אהבתי גם לשחק בחבל, קלפים לתפור ולרקום.אכלנו בילדותינו מאכלים מסורתיים רומנים כמו עלי גפן ממולאים, כרוב ממולא, מרק עם כרוב, בשר ויין.חגגנו את כל החגים היהודיים ושמרנו על המנהגים היהודיים.חוויה מיוחדת שזכורה לי שקשורה לבית ילדותי היא שבשנת 1940 הייתה רעידת אדמה חזקה ברומניה שהרסה את ביתנו הורי עברו לחנות קטנה ושכרו דירה קטנה ורק כעבור שנה הצליחו להתאושש ולחזור לחיי שיגרה. במהלך אותה שנה לא הלכתי לבית הספר.

בית הספר העממי היה בית ספר יהודי ואילו בית ספר התיכון שבו למדתי היה נוצרי כללי.למדתי מקצועות עיוניים ושפות צרפתית ורומנית.חברה טובה שאני זוכרת קראו לה " קוקה וייסמן ". היינו נפגשות ביחד ולפעמים גם עם חברות אחרות בגן ציבורי קרוב לבית ושם היינו משוחחות שיחות ארוכות.נהגנו גם לשבת בבית קפה לשתות יוגורט ולאכול בייגלה.אהבנו לשמוע מוסיקה קלאסית בבית התרבות וקראנו ספרי קלאסיקה צרפתיים ורוסיים.

עם סיום התיכון עליתי לארץ בלי ההורים ודבר זה היה קשה לי מאוד.הייתי גם בתנועת הנוער ביתר ואחר כך התגייסתי לצבא בשנת 1952.בצבא שירתתי בחל ההנדסה, עברתי קורס שרטוט וכשהשתחררתי התחתנתי עם סבא משה ב1955.

עליתי לארץ בשנת 1951 בגיל 19. עליתי מנמל קונסטנצה ברומניה. בתקופת השואה לא עבדתי במחנות עבודה או בגטו אך את אחי אחיותיי ואת אבי לקחו למחנות עבודה, אני ואמא נשארנו לבד בבית.בסוף המלחמה הגיעו הרוסים והוציאו מהעיירה שלנו את כל הנאצים. באותו זמן התחבאנו כולנו במרתף הבית מפחד.כשנגמרה המלחמה עליתי ארצה עם אחותי הוריי נשארו בפוקשן ועלו רק כמה שנים לאחר מכן.הגעתי לקיבוץ תל יוסף ומשם לקיבוץ אושה שם עבדתי בחקלאות ולמדתי עברית.