שמי הוא בינה זילברמן פלד, יש לי שם נוסף והוא ברנדל על שם סבתא של אמא שלי שנספתה בשואה.

נולדתי ב9.1.1969 בחדרה, ישראל. מאז שנולדתי העיר גדלה והתפתחה.

בבית דיברו עברית ויידיש, אני מדברת עברית ואנגלית.אבי היה מכונאי רכב ואמי עבדה במשרד בית חולים, הייתה מנהלת אדמיניסטרטיבית.אבי נולד בפולין ואמי ברוסיה.הוריי הגיעו לחדרה בגלל שהיא הייתה קרובה למקום שבו עבדו ומצאה חן בעיניהם.הבית גדל יחד עם הילדים כשהיינו קטנות גדלו שלוש האחיות באותו חדר אחר כך הוסיפו חדרים לבית.בילדות אכלנו כל שבוע מרק עוף ומאכלים פולנים מסורתיים אבל גם המון אוכל יותר מודרני כגון צ'יפס, שניצל ועוף בתנור.זכור לי שהייתי משחקת המון עם עצמי, משחקים כמו גומי, חמש אבנים וכדור. הייתי משחקת גם הרבה עם השכנים ועם האחים שלי.חגגנו את כל החגים היהודים לפי המסורת אבל בעיקר אהבתי את חג שבועות אז היינו נוסעים לראות את החגיגות המקסימות בקיבוץ גן שמואל.

למדתי בבית ספר ממלכתי רגיל. הייתי תלמידה טובה מאד, הייתי עושה את כל שיעורי הבית והעבודות. נכנסתי לכיתה א' צעירה מאד והמורה שקלטה אותי הייתה נפלאה ובזכותה עברתי את זה מצוין. עד היום היא מזהה אותי ברחוב וזוכרת את שמי.

בנערותי חיי סבבו בעיקר סביב החברים והצופים. אהבתי מאד להאזין למוזיקה. שתי החברות הכי טובות שלי עד היום הן אותן שתי חברות מהנערות. אין כמו חברות מהנערות.

פגשתי את בן זוגי ניר כשהייתי סטודנטית. חבר משותף הכיר בינינו. בפגישה הראשונה לא הייתי בטוחה שהוא מוצא חן בעיני אבל בהמשך החלטתי שכן. בצבא הייתי בגרעין נח"ל וזכור לי שהצטרפו לקיבוץ העיר והיה מאד מיוחד וכיפי. היינו בקבוצה של חברים טובים.

האירוע ההיסטורי שהשפיע עליי ועל המשפחה שלי היה רצח ראש ממשלת ישראל דאז, יצחק רבין. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות. הרצח ניפץ את תקוותנו לשלום. הקשר עם שכניי היה טוב והייתי משחקת איתם רבות. אני מתגעגעת לחיים בחדרה. אני מתגעגעת לגינה בחדרה, שם הייתי יושבת על הדשא וחושבת.