אני החלטתי לכתוב על יציאת מצרים של סבי ירוחם זילברמן אביה של אמי סיגלית שחי עד היום בחדרה עם סבתי נחמה וסיפור חייו מאוד מעניין ומרתק אותי.

 

 

1. איפה הייתה מצרים שלך?

 

 מצרים של סבי הייתה בעיר הולדתו עיר הבירה של פולין ורשה שם נולד בשנת 1934. אביו אריה הגיע לורשה מעיירה קטנה בפולין שנקראת קונסקבולה.

הבית שנולד היה ברובע פראגה ושם הוא חיי עם הוריו בחיי צמצום.

 

2. מי היה פרעה?

 

 לסבי היו מספר פרעונים.

הפרעה הראשון שפרע בכל יהדות אירופה היה המשטר הנאצי שעלה לשלטון ב1939 ואיים על הקיום היהודי.

האנטישמיות בפולין הייתה חזקה וסבי היה בכיתה א' ערב פרוץ מלחמת העולם השניה.

הנאצים, הגרמנים הפציצו חזק את ורשה וכבשו את פולין ללא התנגדות.

הם הגיעו לורשה והתחילו לרדוף את היהודים, להרביץ להם ולגזום להם את פאות.

המון יהודים נותרו בפולין, התחבאו וניסו לשנות את זהותם, אחרים ברחו לרוסיה.

יהודים רבים מתו, נשלחו לגטאות ולמחנות המוות כולל כל משפחתו של סבי שנשארה בפולין.

ההורים של סבי החליטו לברוח לרוסיה ושם היה גם מצב קשה מאוד.

הפרעה השני שפרע היה המשטר הרוסי.

משטר זה דרש מכל הפליטים היהודים לקבל אזרחות רוסית.

סבי ומשפחתו לא הסכימו ולכן הם נענשו ונשלחו לסיביר לאזור קר מאוד עם תנאים קשים ביותר.

 

3. לאילו עבודות ניצלו אותך?

 

 עבודות הכפייה שניצלו את סבי היו רבות בכל חיי נדודיו בשל מלחמת העולם השנייה.

ברוסיה, סיביר הובילו אותו ועוד יהודים למחנה עבודה ששם היו אסירים פוליטיים.

הנסיעה לשם נמשכה חודשיים וחצי בתנאים איומים הוא ושאר הילדים היו במצב מאוד קשה.

בסיביר הקור היה עז ביותר לא היה אוכל ולקחו אותו ל"פושולג" שהיה מחנה לעבודות כפייה עמוק בתוך יער.

סבי ואחותו שהיו ילדים עבדו במקלחות הם תלו את בגדיהם של העובדים בעבודות הכפייה לאחר יום העבודה.

במקלחות היה מאוד מסריח אך היה חם ולכן הוא שמח להיות שם.

ארבע עשר חודשים הוא חי בתנאים קשים של קור עז, עבודה קשה, ורק 100 גרם לחם ליום לאדם ללא ירקות או בשר.

ביער הוא אכל קצת פטריות ופירות יער.

 

4. מה היה סיר הבשר שכמעט השאיר אותך שם?

 

 "סיר הבשר" שכמעט השאיר את סבי בפולין לא היה כל כך "סיר בשר" אומנם עד המלחמה סבי ומשפחתו חיו בורשה בחיים עניים אבל הוא הלך לגן, היה אוכל הוא זוכר שאכלו דג קרפיון בשבת הוא גם זוכר שבליל הסדר קרא את ארבעת הקושיות.

אמו גידלה ארבעה  ילדים קטנים כיבסה לבד את החיתולים, שאבה מים מן הבאר שבחצר, ועבדה קשה.

אביו היה נוסע למקומות רחוקים כדי להביא יבול מן השדות והמטעים ומוכר אותם בעיר, כך הוא פרנס את המשפחה.

הם לא היו עשירים אולם חיו טוב הכל נגמר כשסבי היה בן 5 כשפרצה מלחמת העולם השנייה.

 

5. באיזה ניסיון היית צריך לעמוד כדי לצאת משם?

 

בשל המלחמה לא נותרה למשפחתו של סבי ברירה אלא לברוח מפולין (מצרים) .

הם ארזו את מעט החפצים ויצאו לדרך בעגלה עם סוסים.

בגבול רוסיה היו חיילים והרבה יהודים שרצו לעבור את הגבול המצה ההגייני היה מאוד קשה אנשים ישנו עם בגדיהם, לא היו מקלחות וכולם סבלו ממכת הכינים היה מעט מאוד אוכל ושני אחים של סבי נפטרו שם.

הניסיון הזה לנסות לברוח מן התופת הגרמנית היה קשה ובלתי אנושי למבוגרים ויותר מכך לילדים.

גם לאחר שהם הצליחו לעבור לרוסיה המשטר הרוסי העמיד בפניהם ניסיונות חדשים וקשים להישרדות, בסיביר הם עבדו בתנאים קשים וניסו להמשיך לחיות ולהעניק חיים לילדים שנשארו בחיים.

לא הייתה רפואה מי שחלה ולא יכל להחזיק מעמד היה נפטר והיו קוברים אותו ביער.

 

6. מי היה משה שלך?

 

משה של סבי היה המחנה שנקרא "פוקינג" שהיה מחנה של פליטים יהודיים שהוקם על ידי ארגון בשם ג'וינט- (הוקם במטרה לעזור לשארית הפליטה לשקם את חייהם לאחר המלחמה) והוא שכן בתור יער בגרמניה.

סבי הגיע לשם בסיום המלחמה לאחר שהם הבינו שאין להם לחזור וכי כל משפחתם נספתה בפולין.

במחנה זה הם התחילו לחיות חיים נורמליים, היו בתי ספר, קבוצת כדורגל, אוכל וביגוד.

שני הזיכרונות הטובים של סבי מאותה תקופה הם:

מנהל בית הספר מר לוין וקבוצת הכדורגל שהילדים הקימו "הפועל פוקינג"

גם המורים והשליחים מהבריגדה היהודית שהגיעו למחנה היו מושיעים והם הגשימו למשפחתו של סבי את החלום לעלות לארץ ישראל.

העלייה הייתה בשנת 1948, לאחר שלוש שנות שהות במחנה.

 

7. אילו נסים נעשו לך ביציאת מצרים שלך?

 

ביציאת מצרים של סבי היו ניסים רבים:

ארגון הג'וינט שעזר להם לקבל שוב צלם אנוש אוכל, בגדים וזהות.

המורים מהבריגדה היהודית שלימדו עברית והסוכנות היהודית שעזרה להם לעלות ארצה והביאה אותם למחנה עולים בפרדס חנה.

שם הם קיבלו מיטות, שמיכות, מים זורמים, אוכל והם לא סבלו יותר מרעב.

סבי וחבריו יצאו לעבוד בפרדסים ופעם ראשונה שהרוויחו מעט לירות וזו הייתה תחושה שרוממה מאוד את רוחם.

מן היום שסבי הגיע ארצה הוא חווה אושר גדול.

כל יום שעבר בארץ הוא הרגיש טוב יותר.

למרות שהחיים בהתחלה לא היו קלים הוא הרגיש שהוא בנוה את הארץ.

בשנת 1953 הוא התגייס לצבא ונלחם בכל מלחמות ישראל ואף נבחר לחייל מצטיין שאת האות קיבל מיצחק רבין ז"ל.

 

סבי כתב ספר על זיכרונותיו מתקופת ילדותו בשואה וחייו החדשים בארץ ישראל.

 

ממעקי הזיכרונות הוצאה לאור "דוקוסטורי בע"מ"